מצננים מיוצרים לרוב עם מי קירור המכילים סידן, יוני מגנזיום וקרבונטים. כאשר מי הקירור הללו זורמים על פני משטחי מתכת, נוצרים קרבונטים. בנוסף, חמצן מומס במי הקירור גורם לקורוזיה של מתכת, ויוצר חלודה. היווצרות של חלודה ואבנית מפחיתה את יעילות חילופי החום. במקרים חמורים, יש צורך להתיז מי קירור על החלק החיצוני של המעטפת. אבנית מוגזמת עלולה לסתום צינורות, ולהפוך את חילופי החום לבלתי יעילים. נתוני מחקר מראים שלמשקעי אבנית יש השפעה משמעותית על הפסדי העברת החום. הצטברות אבנית מוגברת מובילה לעלויות אנרגיה גבוהות יותר, מה שמדגיש את הצורך בחיסכון באנרגיה, תוחלת חיים של ציוד מורחבת וקיצור זמן ייצור והוצאות.
שיטות ניקוי מסורתיות כגון שיטות מכניות (גירוד, הברשה), ניקוי- במים בלחץ גבוה וניקוי כימי (שטיפה בחומצה) הציגו מזה זמן רב בעיות רבות: הן אינן יכולות להסיר לחלוטין אבנית ומשקעים אחרים; חומצה פוגעת בציוד, ויוצרת דליפות; חומצה שיורית גורמת לקורוזיה משנית או לקורוזיה תת--תת-משקל, מה שמוביל בסופו של דבר להחלפת ציוד; בנוסף, ניקוי שפכים הוא רעיל ודורש השקעה משמעותית בטיפול בשפכים.